פסק-דין בתיק ע"פ 6340/12

השופט צ' זילברטל:

1.        כעולה מכתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה בגדר ת"פ 51654-01-12, משפחת המערערים מתגוררת בסמוך למשפחת המתלוננים בכפר דיר אל אסד (להלן:הכפר) ובין המשפחות התגלע סכסוך. ביום 6.1.2012 פגשו המתלוננים אכרם אסדי ו-ח.ע (יליד שנת 1996) את המערערים. המערער 1 (בנו של המערער 2) ביקש מח.ע לפגשו בשכונה בכפר. בהגיעם לנקודת המפגש, חסם המערער 1 את דרכם של ח.ע ואכרם ברכבו. המערערים יצאו מן הרכב, המערער 1 ריסס גז מדמיע בפניהם של השניים, והמערערים 2 ו-3 תקפו את ח.ע. לאחר שעלה בידיהם להימלט, הגיעו ח.ע ואכרם למאפייה בבעלות אביו של האחרון. מספר דקות לאחר מכן הגיע למקום המערער 2 שתקף את ח.ע. בהמשך הגיעו למקום גם המערערים 1 ו-3, כשהם מצוידים בסכין, וכן שניים אחרים שהואשמו עם המערערים באותו כתב אישום (להלן: הנאשמים הנוספים). למקום הגיע גם אחיו של ח.ע (להלן: קאסם) ותוך שניסה להבין את המתרחש, הותקף על-ידי המערערים 2 ו-3, ובהמשך נדקר בירכו על-ידי המערערים 1 ו-3. כתוצאה אושפז קאסם למשך יממה. הקטטה נפסקה רק לאחר התערבותם של אנשים זרים שהפרידו בין הניצים.

2.        למחרת היום (7.1.2012) ולאחר שניסיון לכינונה של "סולחה" בין הצדדים העלה חרס, הגיעו המערערים 2 ו-3 בליווי הנאשמים הנוספים לבית משפחת המתלוננים כשהם מצויידים באקדחים. תחילה ירה המערער 2 מספר כדורים לעבר ח.ע ולעבר מתלונן נוסף (טאלב) ובהמשך ירה גם, ממרחק של מטרים בודדים, לעברם של שני מתלוננים נוספים, אחמד ורשיד, ואחד מן הקליעים אף פגע בסמוך למקום בו עמדו. במקביל, ירה אחד הנאשמים הנוספים לעבר חלון חדר הילדים של הבית, וכתוצאה מן הירי נגרם נזק לקירות הבית. המערער 3 ונאשם נוסף, ירו בזמן זה באוויר. בשלב מסוים עזבו המערערים 2 ו-3 והנאשמים הנוספים את המקום, או אז השליך המערער 1 מטען חבלה מאולתר לעבר בית המתלוננים, המטען התפוצץ בחנייה הצמודה למסגד הכפר ולבית המתלוננים, בו שהו באותה עת בני המשפחה.

3.        המערערים הודו בעובדות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון (כאשר הוסכם שהצדדים לא יוגבלו בטיעוניהם לעונש) ובעקבות כך הרשיעם בית המשפט קמא (כב' השופט מ' גלעד) בעבירות כמפורט להלן:

המערער 1: ניסיון לחבול בחומר נפץ; עבירות בנשק (החזקה, נשיאה והובלה); החזקת סכין; פציעה בנסיבות מחמירות; תקיפת קטין; ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

המערער 2: חבלה בכוונה מחמירה; עבירות נשק (החזקה); ותקיפת קטין.

המערער 3: עבירות בנשק (החזקה); החזקת סכין; ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות; פציעה בנסיבות מחמירות; תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות; ותקיפת קטין.

גזר הדין

4.        ביום 15.7.2012 נגזר דינם של המערערים. כפי שיפורט, בגזר הדין עמד בית המשפט על חומרת העבירות והמעשים המתוארים בכתב האישום וכן על חלקו של כל אחד מן הנאשמים באותם מעשים. לצד זאת, שקל בית המשפט לקולא את הודאת המערערים במיוחס להם ואת הסולחה שנערכה בין המשפחות. כן בחן בית המשפט, ביחס לכל אחד מן המערערים, את נסיבותיו האישיות, עברו הפלילי, מידת מעורבותו באירועים המתוארים, והתרשמותו של שירות המבחן.

המערער 1: בית המשפט שקל לחובתו את חלקו המשמעותי במעשים המתוארים בכתב האישום, ובכלל זאת התזת גז מדמיע בפניהם של ח.ע ואכרם, דקירתו של קאסם והשלכת מטען חבלה לעבר בית המתלוננים. בית המשפט עמד על הסכנות הכרוכות בהשלכת המטען והדגיש כי אף אם במקרה זה לא נגרמו פגיעות בנפש, יש לייחס חומרה רבה למעשה נוכח הפוטנציאל ההרסני הטמון בו. בית המשפט שקל לקולא את האמור בתסקיר שירות המבחן, לפיו המערער 1 נטל על עצמו אחריות למעשים וכי ההליך הפלילי שהתנהל נגדו היווה עבורו חוויה שלילית ומרתיעה, כן נשקלו לזכות המערער 1 גילו הצעיר והעובדה שהוא נעדר עבר פלילי.

           לאחר כל זאת, השית בית המשפט על המערער 1 את העונשים הבאים: 45 חודשי מאסר בפועל; שני מאסרים מותנים, בני 15 ו-18 חודשים, והתנאים הם שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות או נשק מסוג פשע, וכן שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין או אגרופן או עבירת איומים; תשלום פיצוי בסך 5,000 ש"ח לקאסם ותשלום פיצוי לח.ע ולאכרם בסך 1,500 ש"ח לכל אחד.

המערער 2: גם לחובתו שקל בית משפט קמא את מעורבותו המשמעותית במעשים המתוארים בכתב האישום, ובכלל זאת הירי שביצע לעבר טאלב וראשיד. עוד נשקלו לחובתו עברו הפלילי, הכולל תשע הרשעות בעבירות אלימות, אף שלא ריצה עונשי מאסר בגין הרשעות אלה, וכן את התרשמותו השלילית של שירות המבחן. בתסקיר המבחן נאמר, בין היתר, כי קיים סיכון גבוה להישנות מעשי אלימות דומים מצדו של המערער 2, וכי הגיעה העת לנקוט כלפיו בענישה מרתיעה.

           בית המשפט ציין שיתחשב במידה מסוימת בדברי בתו של המערער 2 (אחותו של המערער 1), אשר תיארה את הסבל שנגרם לבני המשפחה בעקבות מעצרם של האח והאב. עם זאת הדגיש בית המשפט, כי האחריות לכך מוטלת בראש ובראשונה לפתחם של האח והאב אשר לא שקלו את הסבל שייגרם לבני משפחתם בטרם יצאו ל"מסע המלחמה" נגד המתלוננים.

           לאחר כל זאת גזר בית משפט קמא על המערער 2 את העונשים הבאים: 50 חודשי מאסר בפועל; שני מאסרים מותנים, בני 15 ו-8 חודשים, והתנאים הם שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות או נשק מסוג פשע, וכן שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין או אגרופן או עבירת איומים; תשלום פיצוי למתלוננים ח.ע, טאלב וראשיד, בסך של 2,500 ש"ח לכל אחד.

המערער 3:בית המשפט עמד על כך שגם חלקו של מערער זה במעשים הוא משמעותי, שכן המערער 3 היה שותף, בין היתר, לדקירתו של קאסם ואף ירה באוויר בסמוך לבית המתלוננים. צוין גם, כי שירות המבחן התרשם כי עדיין נשקפת סכנה להישנות מעשי אלימות מצדו של המערער 3, גם אם לא ברמת ודאות גבוהה. בית המשפט זקף לזכותו של המערער 3 את העובדה שהוא נעדר עבר פלילי. בית המשפט ציין, כי על פני הדברים יש לשקול לזכותו של המערער 3 את התנדבותו לשירות צבאי שנמשך עד למעצרו, אם כי יש לתת את הדעת גם לכך שככלל מצופה שאנשי כוחות הבטחון, המכירים את הפוטנציאל ההרסני הטמון בכלי נשק, לא יעשו בו שימוש שלא כדין, ובמיוחד לא שימוש פוגעני ומסוכן.

           בית המשפט גזר על המערער 3 את העונשים הבאים: 34 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצר);שני מאסרים מותנים, בני 15 ו-8 חודשים, והתנאים הם שלא יעבור במשך 3 שנים עבירת אלימות או נשק מסוג פשע, וכן שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה של החזקת סכין או אגרופן או עבירת איומים; תשלום פיצוי בסך 5,000 ש"ח לקאסם ותשלום פיצוי לח.ע ולאכרם בסך 1,500 ש"ח לכל אחד.

           להשלמת התמונה יצוין, כי על הנאשמים הנוספים הושתו 15 חודשי מאסר בפועל וכן עונשי מאסר מותנים. בית משפט קמא נימק את עונשם, בין היתר, בכך שחלקם של נאשמים אלה הוא מצומצם ביחס לחלקם ולמעמדם של המערערים.

הערעור

5.        בערעור, המופנה כלפי חומרת העונש, נטען, בין היתר, כי העונש שהושת על המערערים חורג בחומרתו מן הרף הנוהג ביחס לעבירות כגון דא, המצויות "ברף התחתון". עוד נטען, כי בית המשפט לא העניק משקל מספק להסכם הסולחה שנערך בין הצדדים וכן להודאתם של המערערים במיוחס להם. הוסבר, כי למיטב ידיעתם של המערערים, המתלוננים כלל לא התכוונו להעיד נגדם (יצוין, כי בית משפט קמא לא קיבל טענה זו בנימוק ש"נטענה בעלמא"), ועל אף זאת בחרו המערערים להודות במיוחס להם, ויש בכך כדי ללמד על נטילת אחריות והבעת חרטה. עוד נטען, כי עונשם של המערערים חמור גם בהתחשב בנסיבותיהם האישיות. כך, למשל, הוזכר גילם הצעיר של המערערים 1 ו-3 והעובדה שזוהי הסתבכותם הראשונה בפלילים. עוד נטען, כי בחינת כל אחת מן העבירות בהן הורשעו המערערים (במובחן מבחינת מכלול העבירות) מלמדת, כי המעשים המגלמים את העבירה אינם כה חמורים שלעצמם. כך, למשל, הוסבר כי נמצא שהמטען שהושלך לעבר בית המתלוננים אינו מתוחכם ורב עוצמה ומתוך חוות הדעת של המשטרה כלל לא ברור איזה חומר נפיץ נכלל בו. לעניין דקירתו של קאסם, המיוחסת למערערים 3-1, נטען, כי לא התלוותה אליה עוצמה מיוחדת, שכן עומק הדקירה אף לא הצריך את תפירת הפצע. כך גם נטען, שבתחילת האירוע, המערער 1 לא הפעיל כוח יוצא דופן וזאת אף שהוא בקיא ברזי אמנויות הלחימה.